פנסיה ביטוח גמל

מפת אתר אודות ייעוץ פנסיוני צור קשר

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק ביעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני), התשס"ה- 2005

רקע
בחודש ספטמבר 2004 הוגש לשר האוצר מר בנימין נתניהו דו"ח הצוות הבין משרדי לעניין רפורמה בשוק ההון.
לימים נקרא דו"ח זה "דוח ועדת בכר" על שם ד"ר יוסי בכר, מנכ"ל משרד האוצר שהיה יושב ראש הועדה.
המטרה כפי שהיא רשומה בדוח הייתה:
    ''מטרת ההמלצות המפורטות בדו"ח זה היא להביא, תוך שנים ספורות, להפחתת הריכוזיות בשוק
    ההון ולצמצום ניגודי העניינים המובנים בפעילותם של המתווכים הפיננסיים.''
לאור ההמלצות של ועדת בכר מכרו הבנקים את אחזקותהם בקופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות
הנאמנות, כדי להקטין את שליטתם בשוק ההון.
במסגרת זו קיבלו הבנקים את האפשרות לתת שרותי יעוץ פנסיוני.
כדי ליישם את המלצות ועדת בכר חוקקו בשנת 2005 מספר חוקים, ביניהם חוק הפיקוח על שירותים
פיננסיים (עיסוק ביעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני), התשס"ה- 2005, החוק הנדון כאן.

עקרי החוק
מאמר זה מנסה לתמצת את עיקרי החוק.
המאמרים הבאים מפורטים יותר, בהם אני מציג את הנושאים היותר חשובים ללקוח המקבל יעוץ פנסיוני.
יש לשים לב שהחוק עוסק גם בעיסוקים של יועץ פנסיוני ושל משווק פנסיוני.
מטבע הדברים אדגיש עיסוקו של יועץ הפנסיוני.
החוק עוסק בארבעה נושאים עקריים:
  • חובת רישוי של יועץ פנסיוני
  • הקשר בין יועץ הפנסיוני ללקוח
  • הפרדה בין יעוץ פנסיוני ושיווק פנסיוני
  • מתן יעוץ פנסיוני ע"י הבנקים.

חובת רישוי של יועץ פנסיוני
עד לחקיקת החוק פעלו היועצים הפנסיוניים ללא צורך בקבלת רשיון וללא הצורך בעמידה בבחינות מקצועיות.
החוק מגדיר את התנאים בהם יועץ פנסיוני צריך לעמוד כדי לתת יעוץ פנסיוני, כולל בחינות מקצועיות והתמחות.
עמידה בבחינות מצריך ידע בתחום ביטוח החיים, קרנות פנסיה, שוק ההון ומיסוי קופות גמל.

הקשר בין יועץ פנסיוני ללקוח
החוק מסדיר את חובותיו של היועץ הפנסיוני כלפי הלקוח.
ניתן לחלק חובות אלו לשלושה סוגים:
  • חובות שהן מתחום ההתנהגות הנאותה, (ומתאימים גם לייעוצים מתחומים אחרים) כמו:
    חובת אימון- היועץ יעניק שרותי יעוץ פנסיוני לטובת הלקוח באמונה ובשקידה.
    חובת הזהירות - יועץ פנסיוני ינהג בעיסוקו בזהירות וברמת מיומנות שבעל רישיון סביר היה נוהג.
    ניגוד עניינים- אי מתן יעוץ פנסיוני במקרה של ניגוד עניינים.
    חובת סודיות - שמירה על סודיות בנוגע למידע האישי של הלקוח.
  • הסכם יעוץ פנסיוני.
    לפני תחילת מתן יעוץ פנסיוני יערך הסכם בין הלקוח והיועץ הפנסיוני הכולל את פרטי הלקוח,
    הצרכים הפנסיוניים של הלקוח, האם מדובר ביעוץ חד פעמי או מתמשך, האם יעוץ פנסיוני זה כולל
    מכירת פוליסות או קופות גמל אחרות וכן קביעת שכר היועץ.
  • התאמת יעוץ פנסיוני לצורכי הלקוח.
    יעוץ הפנסיוני ניתן ברמת הפרט.
    על היועץ להתאים את המוצרים הפנסיוניים לצרכים הספציפיים של כל לקוח.
    לכן עבור לקוחות שונים סביר שינתנו המלצות שונות.

הפרדה בין יעוץ פנסיוני ושיווק פנסיוני
החוק מפריד בין יעוץ פנסיוני ושיווק פנסיוני.
אדם העוסק בייעוץ אינו יכול לעסוק בשיווק, וההיפך.
הפרדה זו מקורה בטישטוש שהיה קיים בעבר בין שתי הפעולות. לא מעט סוכני ביטוח הציגו עצמם גם
כיועצי ביטוח.
היום החוק מחייב את סוכן הביטוח ב"גילוי נאות", קרי לידע את הלקוח שהינו סוכן ביטוח וכי יש לו זיקה
למוצרים הפנסיוניים שהוא משווק.

מתן יעוץ פנסיוני ע"י הבנקים
כאמור לעיל, חוק זה נולד במסגרת יישום המלצות ועדת בכר.
לקונטקס זה יש חשיבות רבה, מאחר שמתן רישיון לבנקים עבור יעוץ פנסיוני ולא רישיון לשיווק פנסיוני
מעלה תמיהה קלה.
בנק בעקרון הינו מוסד המתווך בין נותן אשראי למקבל אשראי. במסגרת התיווך הוא גובה עמלה שבפועל
באה לידי ביטוח בהפרש שבין הריבית לנותן האשראי והריבית למקבל האשראי.
גם בתחום הפנסיוני הבנק מתווך בין הגופים המוסדיים (חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל)
ובין המבוטח. ובמקרה זה לדעתי, אין הבדל מהותי בין פעולתו של הבנק ובין פעולתו של סוכן הביטוח.
אבל, סוכן הביטוח נקרא בחוק משווק פנסיוני ואילו הבנק נקרא יועץ פנסיוני.
יתרה מכך, כדי שהבנק יוכל לגבות עמלה עבור פעילותו בתחום הפנסיוני מרשה החוק לכל יועץ פנסיוני
ובכלל זה לבנקים לגבות "עמלת הפצה" מהגוף המוסדי שאת מוצריו הוא משווק.
ובעיני פה הבעייתיות שבחוק:
החוק הצליח לבטל את הטישטוש שהיה קיים בעבר בין יועץ פנסיוני ובין סוכן הביטוח,
אבל יצר טישטוש מסוג חדש בין יועץ פנסיוני שגובה עמלת הפצה ובין יועץ פנסיוני שאינו גובה עמלת הפצה.








































אשכול יועצים
ביטוח פנסיוני